תרבות ה'נייס גאי' לפעוטות

אז מה הסיפור?

בייגלה מתאהב בזהובה, אבל הוא לא עושה לה את זה.

יום אחד היא מוצאת את עצמו בסכנת חיים ובייגל מציל אותה.

כמו בחורה טובה, זהובה יודעת מה היא חייבת לו עכשיו: את עצמה.


אפשר להקיא עכשיו?

מה זה המסר הגועלי הזה שאנחנו עדיין מקריאים לילדים התמימים ומדהימים שלנו?

לבנים שלנו:

שכאשר אישה אומרת לך שלא באה לה עליך, אל תוותר?

שאם אתה בכל זאת יכול להשתמש בכוח שלך לשכנע אותך להיות איתך ניצחת?

שזה שהבחורה דלוקה עליך גם כן זה לחלוטין אופציונלי?

ולבנות שלנו:

שהיצר המיני שלך ואם את מתלהבת מבן זה לא משנה?

שאם גבר עוזר לך את חייבת לו משהו?

שהחוב שיש לך אצל הגבר יתקסס כאשר תתני לו מה שהוא באמת רוצה - את גופך?


תרבות האונס, anyone?


אז הינה לך מרגרט ריי, תקנו לך:


היו היה כלב ושמו בייגלה. הוא חשב שהוא הכי הכי, והוא התאהב מכלבה מקסימה בשם זהובה.

אבל זהובה לא נדלקה עליו. "אתה לא עושה לי את זה, סורי" היא אמרה לו.

הוא התבאס אבל משום שהוא באמת אהב את עצמו הוא רצה להתחתן עם כלבה שתואהב אותו בחזרה.

אז הוא עזב את זהובה בשקט והמשיך את חייו.

יום אחד זהובה נתקלה בצרות, ומי היה שם במקרא? בייגלה!

מיד הוא קפץ לעזור לה, כי הוא היה כלב טוב וכשכלב אדם בצרות, עוזרים.

זהובה אמרה לו "תודה, איזה נחמד מצדך לעזור לי!"

ובייגל ענה לה, "ברור, מה יש לך, היית עושה אותו דבר בשבילי."

למשך שנים בייגלה מצא לו חברה מקסימה שאהב ושאהבה אותו והתחתן איתה, וגם זהובה התחתנה עם כלב חתיך שחור כמו שהיא אהבה.

ושניהם חיו באושר עד עצמם היום הזה, בשני משפחות נפרדות.


סוף טוב, הכל טוב.


*עברית זו לא שפת האם שלי אז אם מצאתם שגיאת כתיב, אנא ממכן, רשמו לי בהערות! תודה!