ביוש בלונד!


אני בהירה טבעית.

אבל זה לא הנקודה - כי איך שאנחנו נראות זה אף פעם לא הנקודה.

הנקודה היא מה אנחנו עושים בשביל זה - כמה אנחנו משלמים, סובלים ומזיעים בשביל זה.

אז אני בעצם די בלונדינית. חוץ מארפתקאות בצבעי אדום, חום, שחור (כן גם הגבות) ותלתלים perm דבר אחד שאף פעם לא ניסיתי זה לצבוע לבלונד.

כי הרי אני כבר די בלונדינית.


אהובי נדלק עלי כשהייתי טבעית.

אבל איך שחיי השתנו מסטונדנטית לאשת איש צפונבונית עם ילד אחד או שניים פתאום הרגשתי משהו חדש:

את הצורך "להשתפר". להיות "מטופח".

פעם הראשון בחיי נכנסתי למכון יופי השכונתי, התחלתי לעשות מניקור פדיקור וחטפתי פטרת - אז וויתרתי על הכיף הזה.

עשיתי גבות מידי פעם - לא ברור אם אי פעם מישהו שם לב לזה.

והתחלתי לעשות גוונים.

אפילו לתקופה נסעתי לאל הגוונים איציק סבג כדי שיהפוך אותי לבר רפאלי.

זה היה כיף להוציא 600 שח על 3 פסים שכמעט ולא רואים (הרי הכי יקר זה כשזה נראה כאילו לא עשית כלום) .

אז גוונים על גוונים ועוד גוונים. מידי פעם לעשות שתיפה כי השיער כבר סרוף אז מתי שהוא אמרתי יאלה פשוט נצבע לבלונד.

וואיי כמה בעלי התלהב!

וואי כמה הקרקפת שלי שרפה!

וואי איזה לוק זול כאשר צומח בושת הצבע האמיתי מתחת לכל המלאכיות הזה!


לא - זה לא נראה עלי מדהים. אבל זה לא חשוב! העיקר שאני מנסה.


בלונד בשבילי הוא איטוט לסביבה:

"כן, אני מקבלת את ההשארה שלך שאני לא בסדר כמו שאני. שאני לא מספיק. שאני לא מספיק לבנה. אני מקבלת את זה ואני עומלת, סובלת ומשלמת, עושה הכל ברמה שבועית כדי למחוק את בושת הגוף האמיתי שלי. אני לא מסוכנת. אני compliant."


ואז קרא משהו.

הבנות שלי גודלות ורואות אותי כל הזמן מנסה לשנות את עצמי. הן לא בלונדיניות. והתחלתי להתבייש על המסר שאני מעבירה להם: אם אני, אמא הבהירה שלהם, מראה להם שזה by far לא מספיק בהיר - איך הן יכולות אי פעם לקבל ולאהוב את השיער שאני נתתי להן?


אז נמאס לי.

ההריון השלישי שימש לי לתירוץ להפסיק לצבוע (תחלס עשיתי גוונים בהריונות הקודמים) אבל I was all out of fucks.

והשיער שלי ארך, הכרתי שוב את חברתי האני האמיתי במראה, שאני אוהבת.

כן, אני אוהבת את הלוק החום בהיר! הרבה יותר מתאים לי באופן פלא - הרי נולדתי כך.

הכל נראה קצת יותר קלאס עלי.

השיער שלי יותר דומה לשיער של הבנות שלי ובשבילי זה כיף גדול!


ואהובי? לא אוהב את זה. משתוקק עוד לזמנים שעשיתי הכל להתאים לגרסת הפורן של אישה בהירה.

מתחננן שאני אצבע שוב.

הצורך הזה להתעדר באישה שמתאימה את עצמה, שמנסה למצוא חן, כנראה יותר עמוק ממה שחשבתי.


אבל זה אצלו ולא אצלי.

ויום אחד הוא ישתף אותנו מה עבר אצלו בראש.



*עברית זו לא שפת האם שלי אז אם מצאתם שגיאת כתיב, אנא ממכן, רשמו לי בהערות! תודה!