ארבעת הצעדים לשוויון בבית


אז את רוצה יותר עזרא בבית. איך לתקוף את זה? איך לגרום לשינוי בבית?

הינה הניסיון שלי:


שלב 1: זעם


כן, סורי, עד שימאס לך מהמשמרת הכפולה והעול הכבד שום דבר לא ישתנה.

כל עוד שאת עוד חושבת ש"מה לעשות הוא מרוויח יותר ממני" (spoiler: הוא תמיד ירוויח יותר ממך, כך בנוי המערכת) ולכן זה רק "הגיוני" שאת עושה את כל ניהול החיים משק הבית וטיפול הילדים (3 משרות בעצמן), שום דבר לא ישתנה.

כל עוד שאת חושבת "הוא פשוט לא טוב בזה, הוא לא יודע לעשות את זה, עדיף שאני אעשה כבר וזהו" (ואיך את בדיוק רכשת את המיומנויות שלך?) שום דבר לא ישתנה.

אולי עדיין לא העזת לחלום על יותר, אולי עוד לא יצא לך לחלום על להקים עסק, להגיד משהו משמעותי על במה (ואז אני מזמינה אותך לחשוב על אנשים שאת מכירה שעשו זאת ולשאול את עצמך – האם הם חכמים ממך? מוכשים ממך? אני לא חושבת כך)

אל מנת לשנות את המצב קודם את צריכה להרגיש ש 'הי! פעם היה לי אחרת!' (לפני ילדים).

'פעם, חלמתי בגדול!' 'עמדתי לטרוף את העולם!' 'עמדתי לחיות חיים אחרים! ועכשיו בקושי נשאר לי זמן ואנרגיה ליפול על הספה לראות פרק טראש אחרי שסיימתי את מטלותיי החיים וגם אז אני מרגישה שהייתי צריכה עוד לעשות יותר.'

וכן, זה מצוין שאת מתוסכלת. אולי אפילו תמשיכי לחשוב על זה תהיה כועסת. ובעזרת לא-השם אז אולי מתישהו אפילו זועמת.

ואז את מוכנה לשלב הבאה:



שלב 2: Resentment


זה השלב שבו את מסתכלת הצידה, לאהובך שהפך לבעלך, איך הוא יוצא כל יום לעבודה משתכרת היטב, גורף שבחים, מקבל כבוד, מגשים חלום, נוסע לחול, ישן בלילה.

מסתכל הצידה כשהוא לוקח את הילדים לסרט כשאת מבקשת שיבלה איתם "זמן איכות".

איך הוא מעביר לך את הילד הקשה התורן לטיפול "אני לא מסוגל!" "הוא בוכה!" "היא עשתה קקי!"

איך הוא צוחק על ההשקעה שאת משקיע בחיים של המשפחה.

"את והשתויות האדלריות שלך" "מה, סך הכל יומולדת ילדים, אפשר לחשוב זה אירוע השנה" "נו איזה דיאטה את עושה עכשיו באמת" "שוב את גוררת את הילדה לרופא, את מגזימה!"

ובאה לך להעיף ידיים לאוויר ולתת לו להתמודד, לתת לו להתמודד עם פרצי הזעם של הילדה, לארגן יומולדת כיתה ל40 איש, להרזות 12 קילו מההיריון ולטפל ביבלות המתפשטות של הילד.

אבל את לא. כי את אמא. And in a game of chicken, the mother always loses

כולם יודעים ובונים על זה.

זה שלב מסוכן. כאן הרבה מאיתנו נופלים. כשהשנאה גוברת משפחות מתפרקות.

אני רוצה לומר לך, חכי! כן הוא זין, כן הוא asshole כן, אבל אל תשכחי, זה לא הוא, זה ה פטריארכיה!

תזכרי איזה גבר מקסים הוא היה לפני שהוא נכנס לתסריט הישן וכושל והיחיד שהוא אי פעם ידע. תני לו צ'אנס! הוא אהב אותך, והוא עוד לא יודע אחרת.

זה לא אשמתו שעוד אין תוכנית מדף מוכנה לחיי משפחה שיתופיים.

זה עלינו ליצור כזה, אנחנו חלוצי הדבר! ביחד אתם יכולים להגיע לחיים טובים יותר.

אז אל תלכי לבחור הבאה שיבטיח לך עולם ואז, כשיגיעו ילדים, גם הוא לא ידע אלא לשלוף את התסריט הישן הזה.



שלב 3. תפסיקי לשתוק. דברי. תתלונני. תצעקי.


זה החלק הכי קשה – כי עד פה, כל העבודה שלך היה בתוך הלב, בסתר, בין עצמך לעצמך, אולי לפעמים פורץ החוצה בכוס יין עם חברה.

עכשיו את יוצאת החוצה, את הולכת לערער את המערכת. את הולכת להתאמת מולו, מול אמא שלו, מול החברה שלו. את הולכת להביך אותו.

את הולכת להרוס לא את האשליה שטוב לך במצב הקיים. שהוא גיבור כשהוא משחק עם הילד שעה בשבת. שזה שהוא הבעל הכי עוזר מהחברה עדיין לא מספיק עבורך.

את לוקחת סיכון! את מהמרת על כך שהוא אוהב אותך יותר ממה שהוא אוהב את הכבוד ואת הנוחות שלו.

את מהמרת שהוא מסוגל לפתוח את הראש עד כדי לראות שאת בן אדם שלם עם צרכים רצונות וחלומות, ולא רק הדמות הקדושה שמגדלת את ילדיו ומפנקת ומאפשרת את חייו הנוחים. לא נסיכה עדינה ומתוקה אלה איש-ה נושמת ונוהמת ודורשת את חלקיך במצמוץ הזמן שניתן לך על העולם הזה.


פשוט תגידי מה את רוצה ממנו.

אל תחכי שהוא יציע. תגידי "אני צריכה בשישי 3 שעות לעצמי."

"אני רוצה שתחזור מוקדם" "אתה תעשה את המדיח?" "הינה רשימה לסופר?"

לא הכול צריך לעבוד מייד אבל תחשבי מה קורא אצלו בראש כאשת אומרת לו

"סורי אני לא יכולה להישאר בבית עם הילדה החולה. תצטרך לקחת יום חופש"

וואו!! המוח מתפוצץ! לא נידבת והקרבת את זמנך באופן אוטומטי ? נתת לו להבין את עלות הדבר במונחים אמיתיים אפילו אם בסוף הוא לא זה שנשאר בבית.

אולי בפעם הבאה! או לפחות אולי הוא יעריך ויראה מה את נותנת.



וכך לאט,לאט נגיע לשלב האחרון: שיפור בשיווין


בהתחלה הוא מתעלם ממך.

אז הוא יצחק עליך.

אז הוא יריב איתך.

ואז את תנצחי. (זה של גנדי)

אבל לא רק את המנצחת, גם הוא! הוא מרוויח את הקשר עם הילדים שלו, את האהבה העמוקה שרק נוצרת מהקרבה. הוא מרוויח את ההערכה העמוקה למה שאת עושה ואת הכבוד המחודש שלך יש עבורו.

הבית מרוויח יציבות כאשר יש שניים שמצליחים לנהל את משק הבית וחולקת את ניהול החיים.

בהתחלה הוא אולי יוריד מהשולחן בעצבנות. ובסוף הוא יחיה דוגמא לבניך לגבריות שלוקחת אחריות מלאה על החיים ועל הצאצאים.

אתם תהפכו משרשרת אספקה כושלת, מארגון של קדימה-אחורה, ראש-זנב(/"צוואר")

לשותפות אמיתית, חברותה, לזוגיות של צד לצד.

יהיה לכם עולמות משותפים. הוא לא יצחק יותר על כמה את משקיע בחיי המשפחה. הוא יתרום משלו.

האהבה תהיה חזקה, אתם תזכרו למה התלהבתם אחד מהשני כאשר אף אחד לא הולך לאיבוד מאחרי תפקידים מיושנים.

והילדים שלכם יראו ויפנימו.


וזה יהיה שווה הכל.


*עברית זו לא שפת האם שלי אז אם מצאתם שגיאת כתיב, אנא ממכן, רשמו לי בהערות! תודה!