עבדו אלינו


אמרו לנו שאנחנו אותו הדבר.

שאין סיבה שלא נשיג את מה שאנחנו רוצים.

שאנחנו צריכים רק לצאת ולעשות זאת.


לא אמרו לנו שכל ילד פירושו הוא עינויים של חוסר שינה שלא היו מביישים את דע"ש למשך שנים. ושזה יהיו אנחנו שנסבול אותם.

לא גילו לנו שהנקה תשמש לתירוץ מדוע אי אפשר לעזור לנו עם התינוק.

לא ספרו לנו שכל שיבוש קל במערכת – הילדה שכחה את התיק התעמלות, הילד חולה, צריך הורה מלווה לטיול השנתי – יבוא על חשבון זמן עבודה שלנו.

לא חישבו לנו שעליות הchildcare עד גן עירייה יאכלו כל כך הרבה מהמשכורת שלנו שאנחנו לא נוכל לחיות על השארית שלו וכמה זה משפיע על מערכת הכוחות בזוגיות.

לא הכינו אותנו שהגברים השוויוניים שאהבנו יתכנסו מיד לסרט שכבר לא עבד לפני 60 שנה כאשר אנחנו מבקשות מהם לוותר מזמן למען המשפחה.


תמיד יהיו כאלה שיצליחו לשחק את המערכת – ואם אתן קוראות אותי כאן אנא השאירו את הקסם שלכם בהארות.


אבל עבור רובינו המציאות היא ש:


אנחנו לא בתפקוד מלא בחודשים האחרונים של הריון.

אנחנו לא מתפקדות באופן רגיל כאשר אנחנו ישנות פחות מ6 שעות בלילה – בחתיכות.

אנחנו לא מסוגלים לתת גז בקריירה עד שהילד הכי צעיר שלנו לפחות בן שנתיים. ואם אנחנו רוצים 3 ילדים זה משביט אותנו עשור. ואז בהצלחה לנו לתפוס את זנב הרכב שכבר עבר מזמן.

אנחנו לא יכולים לעזוב את הגברים שלנו כל עוד שיש ילדים קטנים. כן גם אם הוא הסיוט המהלך שלנו. אנחנו רואים מה קורא לאמהות בודדות בארץ והוא לא יפה.

אנחנו לא יכולים להתקיים מהמשכרות שלנו, כל עוד שיש לנו ילדים במערכת הפרטית.

לחזור לעצמנו פיזי אחרי ילודה דורש כוח רצון של נזיר טיבטי, שנים של דיאטות ומאות שעות כושר של זמן הפנאי שאין לנו. וחודשים של שיקום כוס. בואו נדבר על זה.


ואנחנו יודעים יפה מאוד שבסופו של דבר, כשנתנו את החיים שלנו לילדים ולחיים של בעלינו שחי ביודעים שאנחנו מטפלות בכל שאר החיים, מקסימום מחכה לנו סרט מרגש ליומולדת 60, כמה תכשיטים ואולי איזה "תודה רבה" בעשור.


*עברית זו לא שפת האם שלי אז אם מצאתם שגיאת כתיב, אנא ממכן, רשמו לי בהערות! תודה!